הטיפול ברזרבה שחלתית נמוכה הוא טיפול מאתגר ומורכב. במאמר קודם סקרנו את הגישה של הרפואה הסינית לרזרבה שחלתית נמוכה ולתגובה שחלתית נמוכה לטיפולים הורמונליים. פירטנו שם את המנגנונים של הטיפול, ואת המצבים שבהם אפשר לעזור.
במאמר זה נציג שלושה תיאורי מקרה של טיפולים במרפאה. כל תיאור מקרה כולל את הרקע, האבחנה ומהלך הטיפול. ניסינו גם לתאר את מצב הנשים, לפרט את הסיבות לתגובה השחלתית הנמוכה ואת השינויים שהן עשו כדי לשפר את מצבן.
תיאורי המקרים מנסים להציג תמונה אמיתית ומורכבת של המצב ושל הטיפול: הבעיה הרפואית, הקושי בהתמודדות והדרך הארוכה שהאישה והזוג צריכים לעבור, ולצדם את השינוי שמגיע, השיפור בתחושה הכללית, החזרת התקווה וההצלחה של כניסה להריון, שאין מתוקה ממנה.
הטיפול של שמרית
שמרית, 39, הגיעה למרפאה אחרי ארבע שנים שבהן ניסתה להרות ללא הצלחה. היא החלה בהזרעות, אולם סבלה מזיהום בחצוצרה שחייב את כריתתה. לאחר הניתוח עברה לטיפולי הפריה חוץ גופית (IVF). היא עברה תשעה מחזורי הפריה ובאף אחד מהם לא הושג הריון, אפילו לא כימי.
כבר בטיפול הראשון היא יידעה אותי שהיא סקפטית לגבי הטיפול הסיני, ורק הייאוש גרם לה לנסות. כביולוגית היא תמיד סמכה רק על המדע ועל הידע שהכירה, שעל פיו אישה נולדת עם כמות מוגבלת של ביציות, ואלה הולכות ומידלדלות עם השנים. שמרית חוותה את תהליך ההידלדלות, כשבכל טיפול נשאבו קצת פחות ביציות, ובטיפול האחרון כבר לא היה מה לשאוב. הרופא המליץ לה על תרומת ביצית, אולם היא נרתעה מכך. היא היתה אם יחידנית, ונעזרה בתרומת זרע, ורצתה לשמור לפחות על הגנטיקה שלה.
תשאול ובדיקות
ערכנו תשאול שכלל בירור מקיף על הרקע הגיניקולוגי ועל מצב הבריאות הכללי. לשמרית היו מאז ומתמיד מחזורים סדירים. בזמן הווסת היא סבלה מכאבים בעוצמה בינונית בבטן התחתונה, ולפני הווסת סבלה משלשולים, מחולשה ומשינויים במצב הרוח. היא התלוננה על כאבי גב כרוניים ועל עייפות מתמדת, שהיו קשורים בעיקר לעבודה תובענית. שעות העבודה של שמרית היו ארוכות, ולאחריהן המשיכה לקרוא ולסכם חומר מקצועי.
כמדענית היתה שמרית סקרנית מאוד ורצתה לדעת הכל: למה אני שואל על דבר זה או על אחר, מה אומרת בדיקת הלשון ומה המשמעות של הרגישות בבטן. היא רצתה הסברים ורצתה להבין. מזמן הפסקתי לשכנע מטופלים עד כמה הרפואה הסינית מועילה, שיטתית ומדויקת. הניסיון לימד אותי שעדיף להתמקד בהשגת תוצאות, ושאלה מסבירות את העקרונות באופן הטוב ביותר. אבל אני תמיד שמח לתת הסברים על האבחנה, על הקשר בין הסימפטומים ועל הטיפול שאנחנו עושים. הבנה של הטיפול והמרכיבים השונים בו מאפשרים לרתום את המטופל לתהליך, מקלים על השינויים באורח החיים שהאישה נדרשת לעתים לעשות, ומדגישה את הגורמים המשפיעים על המצב.
האבחנה
התמונה שעלתה מהתשאול היתה של אישה בריאה בסך הכל, ולמעט כמה רמזים לא תקינים לא נמצאה סיבה לתגובה השחלתית הנמוכה כל כך. אולם כאשר בדקנו את הגוף, את הלשון, את הדופק ואת הבטן עלתה תמונה אחרת. שמרית היתה מותשת, סבלה מבעיה של זרימת דם ומהצטברות של קור פנימי. כאשר יש פער בין התשאול לבדיקת הגוף, אני נוטה לסמוך יותר על בדיקת הגוף. המידע שאנחנו מקבלים בתשאול הוא תמיד חלקי, ונשים רבות מתרגלות לחיות עם בעיות, ולא רואות בהן משהו לא תקין.
הדופק של שמרית היה חלש מאוד, כמעט לא קיים. היא דיברה בשקט, בקול חלש ועייף. הבטן היתה נוקשה למגע וקרה באזורים מסוימים. אזורים אחרים בבטן היו דווקא חמים. הבדל כזה של חום וקור בבטן קיים פעמים רבות כשזרימת הדם לקויה. האזורים בבטן התחתונה שמיוחסים ברפואה היפנית לשחלות היו נוקשים ורגישים מאוד.
מהלך הטיפול והתוצאות
התחלנו טיפול שכלל הנעת דם, חימום של האגן וחיזוק אנרגיה כללי. הטיפול כלל דיקור אחת לשבוע ונטילה של צמחי מרפא. התוצאות לא איחרו לבוא, קודם כל בשיפור מצב החיות ורמת האנרגיה הכללית. חודשיים אחרי תחילת הטיפול נכנסה שמרית להריון. זה היה בטיפול IVF על בסיס טבעי, עם מינימום הורמונים. זקיק אחד שהתפתח לעובר אחד הוחזר יומיים אחרי השאיבה. היה זה העובר הראשון שהוחזר אחרי שנה ללא עוברים. השמחה היתה גדולה, הערכים עלו יפה, אולם בבדיקת אולטרה-סאונד בשבוע השביעי לא נצפה דופק לעובר.
משמחה גדולה עברנו לאכזבה גדולה, אולם שמרית היתה דווקא מעודדת, משום שזו היתה הפעם הראשונה מזה ארבע שנים שהיא היתה בהריון. הספק שליוה אותה בתחילת הדרך נעלם והיא היתה מחויבת לטיפול. היא שינתה את התזונה ועברה לתזונה מחממת ומסודרת יותר. היא קיבלה סיגר מוקסה כדי לחמם את הבטן באופן יום-יומי, וניסתה להקפיד על מנוחה ועל פעילות גופנית מינימלית. המאמץ השתלם: כאבי הגב כמעט נעלמו, והיא היתה אנרגטית באופן שלא הכירה לפני כן. בטיפול IVF שנערך חודשיים אחרי ההפלה היתה ביצית, שהתפתחה לעובר, אולם לא נקלט הריון.
חודשיים אחר כך, בטיפול IVF על בסיס טבעי, שמרית נכנסה שוב להריון, והפעם גם נצפה דופק. השמחה היתה גדולה, וכך גם החרדה מאיבוד ההריון. המשכנו להיפגש פעם בשבוע כדי לטפל בהריון, בבחילות שהחלו ובחרדות שלא פסקו. בשבוע 15 עברה שמרית סקירה תקינה, שהראתה שיש לה בן בריא. התחלנו להוריד את תדירות המפגשים, ונפגשנו שוב לפני הלידה.
הפגישה האחרונה, שהתקיימה בשבוע 41 כדי לזרז את הלידה שבוששה להגיע, היתה מרגשת במיוחד. היה זה סופה של דרך ארוכה מאוד, שארכה כמעט 6 שנים, והנה עוד כמה ימים יגיע סוף סוף התינוק. שמרית ילדה בסוף בניתוח קיסרי ילד בריא ומתוק שמקבל כיום את כל האהבה שחיכתה לו.
הטיפול של אפרת
לאפרת, 36, היה ילד בן 4, והיא ניסתה להביא לו אח או אחות. לבן הזוג שלה היתה בעיית זרע, והיה ברור שהם יפנו לטיפול IVF. אולם כשהחלו בטיפול, הם הופתעו לגלות שהבעיה אינה רק אצל הבעל: לאפרת כמעט לא היו ביציות או זקיקים. התוצאות הלכו וירדו, ובטיפול האחרון לא היה בכלל מה לשאוב. בשלב הזה היא הגיעה לטיפול בהמלצתה של חברה.
תשאול ובדיקות
אפרת היתה בחורה נמרצת ומהירת תגובה, שעבדה כסגנית מנהל של סוכנות רכב עמוסה. כל היום שירתה לקוחות, פתרה בעיות, עמדה על המקח, והתרוצצה בין המשרד לחניון. לא היה לה זמן לאכול או לשתות, ולפעמים לא מצאה זמן אפילו כדי לבקר בשירותים. כדי לשמור על ערנות היא שתתה המון קפה, וכשהרגישה ממש עייפה שתתה קולה. היא הקפידה לנסוע רק במוניות, כדי שתוכל לדבר בטלפון ולקבוע פגישות ביומן. את הזמן שבו שכבה בטיפול עם המחטים היא הקדישה למשלוח מיילים, ותמיד היו לה כמה עניינים דחופים שהיתה חייבת לסגור. מבחינתה היא היתה בריאה, ואכן היא לא היתה חולה בשום מחלה. היא היתה רגילה לאורח חיים כזה, והרגישה שהיא מתפקדת היטב. בראייה הסינית לאורח החיים האינטנסיבי שלה יש מחיר, וגם אם לא היתה לה שום מחלה - הגוף שלה היה מאוד לא מאוזן.
אפרת סבלה מכאבי ראש, וברוב היום היתה עייפה מאוד. השינה שלה היתה מעטה וטרופה, ומדי פעם התעוררה מכוסה בזיעה. מדי פעם היו לה גלי חום, ולפעמים גם תחושות קור. פעילות מערכת העיכול שלה לא היתה סדירה, ומדי פעם סבלה מעצירות או משלשולים. הדימום הווסתי היה מועט, ולווה במיגרנות קשות. פעמים רבות הרגישה חולה בזמן וסת, וסבלה מחולשה ניכרת בגפיים.
האבחנה
אבחנת הגוף של אפרת הראתה שהיא סובלת מחום פנימי על רקע התשה של הגוף וחוסר של מרכיבים חיוניים. באורח החיים שלה היא התישה את המערכות, ו"שרפה" את אבני הבניין של הגוף. החום הפנימי מייבש את הנוזלים, ומפריע לתפקודן של השחלות ושל המערכת ההורמונלית. למעשה, זהו תהליך שמוביל להזדקנות מוקדמת ולכניסה מוקדמת לגיל המעבר.
היה לי ברור שמעבר לכל מה שאפשר לעשות בטיפול, אפרת חייבת לשנות את אורח חייה. התחלנו בצמצום של צריכת הקפה לשתי כוסות בלבד ביום. הקולה ירדה בכלל מהפרק. היא עברה לתזונה לחיזוק אנרגיה, ותזונה לניקוי כבד ורעלים. הדיקור התמקד בהוצאה של חום ובחיזוק המרכיב החומרי של הגוף. אפרת גם קיבלה צמחי מרפא שנועדו לאותה מטרה. היתה זאת פורמולה שנותנים בשלב הראשוני של גיל המעבר.
מהלך הטיפול והתוצאות
התוצאות החלו להגיע כחודש אחרי תחילת הטיפול. תחילה היה שיפור בשינה: אפרת ישנה יותר טוב, והיתה עייפה פחות. הזעות הלילה נפסקו וכך גם המיגרנות. הדימום הווסתי היה חזק יותר, והזכיר לה את הדימום שחוותה בצעירותה. חודשיים לאחר מכן עברה טיפול IVF ולראשונה היו לה ביציות ועוברים להחזיר. התזונה החדשה נהפכה חלק מחייה, ועם השיפור בהרגשה היא הקפידה לאכול אוכל מזין ועשיר יותר. היא התחילה לקחת אוכל למשרד, ושמרה על הפסקת הצהריים בקנאות.
לאחר ארבעה מחזורי IVF אפרת נקלטה להריון. היא חזרה לסבול מתשישות ודאגה איך תצליח לעבור אותו בשלום. הפתרון היה לקחת יום חופש אחד בשבוע, שבו היא נחה, אזרה כוחות וגם נהנתה עם בנה. כשילדה בשלום בסוף החודש התשיעי היא הודיעה שהיא יוצאת לחופשת לידה ארוכה, והבטיחה לעצמה, למשפחה ולשני ילדיה שכשתחזור לעבודה היא תמשיך לדאוג לעצמה.
הטיפול של ענת
ענת הגיעה למרפאה כמה ימים לאחר יום הולדתה ה-44, שאותו הקפידה לא לחגוג ואף לא לציין. הוא היה מבחינתה עוד אירוע מיותר, ציון דרך מייאש בדרך הארוכה שעברה. ענת ובן זוגה התחילו את הניסיונות להרות כשהיתה בת 41. שנתיים לאחר מכן, בטיפול ההפריה השישי, היא הצליחה סוף סוף להרות.
מעקב ההריון היה תקין, וקצת אחרי סקירת המערכות המוקדמת ענת נשמה סוף סוף לרווחה. אחרי חודשים של חרדות ודאגות היא הרגישה בטוחה בהריון. בשבוע ה-18 היא החלה להרגיש שמשהו לא בסדר. לכאורה הכל היה תקין, אבל תחושתה ניבאה לה שחורות. היא פנתה לרופא, ובבדיקת האולטרה-סאונד חששותיה התאמתו: העובר היה ללא דופק.
ההלם היה עצום, והיא שקעה בדיכאון. היא עברה הפסקת הריון בגרידה, והתבקשה להמתין כמה חודשים לפני שתחזור לטיפולים. המחשבה על חזרה לטיפולים היתה בלתי אפשרית מבחינתה, והיא התרכזה בהתמודדות עם תחושת האובדן.
אחרי כמה חודשים ענת אזרה כוחות וניסתה לחזור לטיפולי פוריות. עד אז לא קיבלה וסת, אולם ייחסה זאת לגרידה שעברה. כשעברו עוד כמה שבועות ועדיין לא קיבלה וסת, היא עשתה בדיקת אולטרה-סאונד ובדיקה הורמונלית, שגילו שהפעילות ההורמונלית שלה נעצרה. גיל המעבר הגיע מוקדם, אבל לפני שוויתרה על הריון מהביציות שלה, ענת פנתה למרפאה כדי לברר אם אפשר אולי להציל משהו.
תשאול ובדיקות
בתשאול לא עלו סימפטומים הקשורים לגיל המעבר. ענת לא סבלה מגלי חום, מהזעות לילה, מיובש וגינלי או מתופעות אופייניות אחרות. היא התלוננה על קור, שהתחיל אחרי הגרידה - קור בבטן ובחזה שקשה היה למתן. גם בדיקת הגוף לא הראתה סימנים אופיינים לגיל המעבר.
הסברתי לה שהסיכוי לעזור לה נמוך מאוד ושסיכויי ההצלחה שלה בתרומת ביצית גבוהים פי כמה. הוספתי שאם המחזור יחזור והיא תיכנס להריון מהביציות שלה, מה שנראה די בלתי אפשרי, הריון בגיל כזה הוא בעייתי ויש סיכוי של כמעט 50% להפלה. למרות כל הסיכונים והאזהרות ענת רצתה להתחיל בטיפול. היא היתה צריכה לדעת שהיא ניסתה הכל לפני שתמשיך הלאה. הסכמנו שנטפל במשך שלושה חודשים, ואם לא יהיה שינוי דרמטי היא תפנה לכיון של תרומת ביצית.
בתחילת הטיפול התמקדנו בהתאוששות מההפלה. כל הפלה היא טראומה וחוויה קשה של אובדן, ובוודאי בגיל מבוגר ולאחר טיפולים ממושכים.
אבחנה
המערכת ההורמונלית של ענת נכנסה לקיפאון עקב הטראומה, בדיוק כמו שהיא תיארה את תחושת הקור העזה בבטן ובחזה. הרפואה הסינית מגדירה קשר בין הלב, שמייצג את המצב הרגשי, החששות והחרדות, לבין הכליות שמייצגות את המערכת ההורמונלית, הרחם ויכולת הפריון. בראייה הסינית זהו קשר גופני שאפשר להשפיע עליו באמצעות הטיפול.
מהלך הטיפול והתוצאות
התחלנו בדיקור כדי לטפל באותו קשר בין הלב לרחם. אפשר לקרוא לזה טיפול בחרדה או בטראומה. לענת היתה רגישות גדולה מאוד בעצם החזה, והיא לא היתה יכולה לגעת באזור או שמישהו או משהו יתקרב לשם. טיפלנו ברגישות בחזה באמצעות נקודות בידיים וברגליים, ותוך כדי הטיפול ענת התחילה לבכות. למחרת היא התקשרה וסיפרה שהמשיכה לבכות כל הערב. בעלה היה מודאג ולא ידע מה לעשות, אבל היא הרגיעה אותו ואמרה שזה בסדר, היא רק היתה זקוקה לשקט.
כמה שבועות אחר כך ענת קיבלה וסת ראשונה לאחר כמה חודשים, והיא הפיחה בה תקוה גדולה. כאשר בחודש שלאחר מכן שוב הגיעה הווסת ענת פנתה לרופא שלה, והם החליטו על טיפול IVF על בסיס מחזור טבעי. ענת עברה שני טיפולים כאלה, עד שגמלה בלבה ההחלטה שהיא מוותרת על הגנטיקה שלה ופונה לתרומת ביצית.
ענת טסה לחו"ל כדי לקבל תרומת ביצית. היא חזרה עם חמישה עוברים, החזירה שניים והקפיאה את שלושת הנותרים. הניסיון הראשון לא צלח, ואחרי חודש של מנוחה היא עברה טיפול להחזרת המוקפאים שנותרו. המשכנו את הטיפול המלווה, והדגש היה על בניית רירית ועל שלב ההשתרשות בהחזרת העוברים. ענת עדיין חוותה חרדות, אבל הן היו קלות יותר מאשר בעבר. הפעם הטיפול הצליח, וענת התחילה את המסע הארוך של ההריון, שהיה לא פשוט עבורה. לכל אורך ההריון היא סבלה מחרדות, וחשבה שעוד רגע תפיל שוב את העובר.
אחרי השבוע ה-18 ענת התחילה להירגע, לקבל את ההריון ולבטוח בו. כשהתחילה להרגיש את התנועות של העוברית בבטנה, כבר היתה יכולה לקבל אישור ודאי ופנימי שההריון ממשיך באופן תקין.
קצת לפני הלידה דיברנו. היא אמרה שהיא מחכה לתינוקת שלה שתצא. כבר לא אכפת לה מה הגנטיקה שלה, ומאיזו ביצית היא נוצרה. היא הרגישה אותה גדלה בבטן, וידעה שזאת הבת שלה. היא שמחה שעברה את כל השלבים, ובעיקר שמחה שהצליחה להשתחרר מהטראומה של ההפלה. "הייתי חצי אני", כך אמרה, "אני לא יודעת איך הייתי שורדת את ההריון עם חרדות כאלה, ואני לא יודעת איזו אמא חרדתית הייתי יוצאת". היא עצרה לרגע ואז אמרה בחיוך, "אני יודעת שאני אהיה אמא דאגנית, כבר עכשיו יש לי כל כך הרבה דאגות. אבל אני גם מרגישה שאני יכולה גם לאהוב ולתת, הלב שלי כבר לא סגור".
מאמרים נוספים:
רזרבה שחלתית נמוכה ותגובה שחלתית נמוכה בטיפולים - הגישה של הרפואה הסינית
צמחי מרפא לשיפור התגובה השחלתית בטיפולי IVF - סיכום מחקר
הטיפול ב- FSH גבוה
יש לך שאלה? דבר/י איתנו בפורום של בריאת
| תגובות | הוסף תגובה |
|
טופס הייעוץ של "בריאת" מזמין אותך לקבל הכוונה אישית מאחד ממטפלי המרפאה.
לטופס 3 שלבים פשוטים וקלים למילוי, בסופו תקבל\י מענה בטלפון, במייל או בפקס, על פי בחירתך.
לסגירת החלון
פניה מהירה